טרסות האורז בבאטד
בשעות הבוקר יוצאים מבנוואי בנסיעה לכיוון הכפר בטאד. הדרך עד הכפר אינה סלולה במלואה ולכן בנקודה בה נגמר הכביש יורדים מהרכבים ויוצאים בהליכה של כחצי שעה אל בטאד. בהגעה לבטאד נפרשת תצפית יפיפיה של טרסות האורז. עושים סיור בין טרסות האורז ולאחר מכן יש זמן חופשי לאכול ארוחת צהריים ולבסוף עולים חזרה את הדרך עד לתחילת הכביש וחוזרים לבנוואי.
טרסות האורז - רקע היסטורי
טרסות האורז בטאד הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו UNESCO הממוקם במחוז איפוגאו שבפיליפינים. זהו אחד מחמשת מקבצי טרסות האורז באזור והוא ידוע בזכות המבנה הייחודי שלו דמוי אמפיתיאטרון. מאמינים כי טרסות האורז של בטאד הן בנות 2,000 שנים לפחות, שנבנו על ידי הילידים האיפוגאו תוך שימוש בטכניקות מסורתיות שעברו מדור לדור.
אנשי Ifugao ידועים בשליטתם בפיתוח צלע הרים תלול בכדי ליצור שדות אורז היכולים לספק פרנסה לקהילה שלהם. טרסות האורז נבנו בכדי לעמוד בטייפונים, מפולות אדמה ורעידות אדמה, מה שהופך אותן להישג הנדסי יוצא דופן. הטרסות מושקות על ידי מערכת מורכבת של תעלות ואמות מים המובילות מים מהיערות שמעל אל השדות שמתחת. טרסות האורז של בטאד משתרעות על שטח של 3,000 דונם ומורכבות מסדרה של נדבכים הנמתחים מבסיס ההרים לגבהים הגבוהים ביותר.
הטרסות יוצרות אמפיתיאטרון טבעי, כאשר הכפר בטאד ממוקם במרכז. הטרסות בנויות בשילוב של אבנים ובוץ, כאשר הקירות יוצרים את שולי כל טרסה מחוזקים בענפי עצים למניעת שחיקה. טרסות האורז של בטאד נוספו לרשימת האתרים הבינלאומיים כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1995, מתוך הכרה במשמעותה התרבותית ובערך האוניברסלי יוצא הדופן. ההכרה העולמית סייעה לקדם את השימור של טרסות האורז, שעמדו בפני איומים ממודרניזציה והזנחה. אנשי האיפוגאו, העוסקים בחקלאות אורז מסורתית במשך מאות שנים, ממשיכים לתחזק ולהגן על הטרסות עד היום. המבקרים בטרסות האורז של בטאד יכולים לטייל לכפר בטאד ולחקור את הטרסות ברגל. הכפר עצמו הוא ביתם של מספר בתי איפוגאו מסורתיים, שחלקם הוסבו לבתי הארחה למבקרים. טרסות האורז בטאד הן הישג מדהים של הנדסה ואתר מורשת תרבותית חשוב בפיליפינים. בנייתו ושימורו על ידי אנשי האיפוגאו הילידים הם עדות לכושר ההמצאה, החוסן והקשר העמוק שלהם לארץ. כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, טרסות האורז של בטאד ממשיכות לעורר יראת כבוד והערצה ממבקרים ברחבי העולם, ובמקביל משמשות סמל לחשיבות שימור המורשת התרבותית שלנו עבור הדורות הבאים.